דברי ימי בית החולים בקור חולים בירושלים
בית החולים "בקור חולים" בירושלים הוא אחד המוסדות הציבוריים הגדולים והחשובים, אשר השתלבו בחיי העיר ירושלים ותושביה במאה ושמונים השנים האחרונות.
בית החולים נוסד בתוככי ירושלים העתיקה בשנת תקפ"ו (1826). סקירת תולדותיו מוכיחה שההיסטוריה של בית החולים היא בעצם ההיסטוריה של ירושלים.
מי מתושבי ירושלים לא בא לבקר כאן קרוב או מכר חולה? מי מתושבי ירושלים לא עובר כמעט מדי יום ליד בניין בית החולים במרכז העיר? ובמקרה הגרוע מי לא טופל או אושפז כאן? ובימים ההם, מי לא נולד כאן ?
רבים מתושבי ירושלים - כאלה שטופלו בבקור חולים ורבים אחרים - ראו ורואים בו מוסד חסד שאי אפשר בלעדיו, בית שלא רק חולים, אלא בני העיר כולה זקוקים לו בכל רגע.
כמוסד שהשתלב ונקשר אל תושבי ירושלים ללא הרף במשך 180 השנים האחרונות הפך "בקור חולים" לבית שיש בו עבר עשיר, הווה מפואר ועתיד מזהיר.
אכן, בתקופות קשות שעברו על ירושלים מצאו רבים מתושבי ירושלים ב"בקור חולים" בית שני לעצמם.
היו שביקשו ומצאו כאן עבודה. נערים שנשארו יתומים בלי בית, עולים חדשים שזה מקרוב באו - נקלטו בבית החולים.
אחרים רצו שמישהו ישמע אותם, כדי לתנות את צרותיהם או בעיותיהם ומי יכול לעשות זאת יותר טוב מרופא?
רעבים היו תמיד בירושלים במיוחד בתקופת המצור, במלחמות ובשנות רעב בארץ ישראל. "בקור חולים" סייע לפתור שוב ושוב גם את הבעיות בתחום זה.
לכן, כשאומרים "בית החולים בקור חולים בירושלים", מובן שהכוונה היא לא רק לבית חולים כמשמעו אלא לבית של חסד, למוסד כה חשוב ויקר, שהציבור הירושלמי אינו יכול בלעדיו.
להלן סקירה קצרה של תולדות בית החולים מאז היווסדו ועד היום, שכאמור משתלבת בה ההיסטוריה של ירושלים בהתפתחותה במשך 180 השנים האחרונות.
תקפ"ו - 1826
חברת "בקור חולים" מוקמת על ידי החלוצים הראשונים, מניחי היסוד ליישוב היהודי המתחדש בירושלים.
עם עלייתם של תלמידי הגר"א וממשיכי דרכם הוקמה חברת "בקור חולים". החברה הייתה אבן הפינה לבית החולים. המלווה מאז את היישוב הירושלמי.
י.י. ילין מתאר את ייסוד בקור חולים באותן שנים:
"מהתחלתו של היישוב בירושלים כבר התקיימה בו חברת 'בקור חולים'. תפקידה של החברה הזאת היה פשוט מאוד, מלבב וגם מתאים לשם העתיק והמסורתי שבחרו לה. היא ביקרה את החולים בבתיהם, החברים והמתנדבים היו סועדים את החולים על ערש דווי, וגם משתדלים בכל לבבם למלא את כל מחסוריהם.
"ב'חברת בקור חולים' השתתפו בפועל כל טובי בניה של העדה, איש איש כפי יכולתו, על ידי קביעת קופות בבתי בני העדה, ועל ידי איסוף נדבות בכל יום ששי".
אחד מכותבי אותה תקופה מתאר:
"מנהלי חברת 'בקור חולים' ערכו חוזה עם אחד הרופאים המצוינים, איש עברי, לבקר את בני החברה בחלותם, במחצית המחיר, וגם מי הכינין, הוא הסם הדרוש מאוד כמעט לכל איש מהתושבים, בקיץ ובחורף, יותן לבן החברה במחצית שוויו. ועוד ידם נטויה להגדיל ולהאדיר מפעל החברה, והיה שמה לברכה בקרב הארץ".
תר"ג - 1843
חברת "בקור חולים" התפתחה אט אט, ובשנה זו כבר עמדו לרשותה שלושה חדרים, שבהם אושפזו חולים שלא הייתה להם אפשרות לטפל בהם בביתם.
סיר משה מונטיפיורי שיגר לחברה את הרופא ד"ר שמעון פרנקל וכן סייע באספקת סמי מרפא.
מתאר י.י. ילין:
"בתחילת המאה הנוכחית, בשנת תר"ג, התעורר השר לעשות דבר חשוב לטובת חולי ירושלים. מלבד תמיכתו בחברת 'בקור חולים' וההקדש שלה, שלח ירושלימה רופא מיוחד, וגם בית מרקחת שלם עם כל הרפואות והמכשירים הנחוצים. תעודת הרופא ובית המרקחת הייתה לבקר חולים עניים, גם לתת להם את הרפואות חינם".
אותן המשקלות המיוחדות לתרופות והשעון שנשלחו אז נשארו בשלמותם עד היום בבית המרקחת של "בקור חולים".
תרי"ד - 1854
לראשונה נרכש לבית החולים בית. ובלשון הימים ההם "בית החפשית", ואולם "בית חולים" זה לא ענה על הצרכים המרובים. הרופא קיבל חולים רק שלשה ימים בשבוע, ובשאר הימים היה על החולה להזמין רופא שני ולשלם לו 10 פייאסטר (גרוש).
תרכ"ד - 1864-5
חברת "בקור חולים" רכשה חצר גדולה ורחבת ידיים, לא הרחק מבית החולים של המיסיון. בחצר היו שני בתים גדולים - "והיה הבית האחד למשכב החולים. ומשנהו להמשרתים, ושנים בתים קטנים תיקנום והכינום לבית תבשיל וכביסה" (כלומר, לאגף השירותים).
אבן הפינה הונחה על ידי השר משה מונטיפיורי, שהתארח אז בירושלים, והניח את אבן היסוד לבניינו הראשון.
מתאר י.י. ילין:
"בהלוך פעולת החברה הלוך והתפתח, קמו לה עוזרים ונדיבים מחוץ לארץ, בין הנדיבים הראשונים האלה הננו פוגשים כבר את השם החביב והעממי והקשור כל כך עם יישובו בתקופותיו הראשונות, סיר משה מונטיפיורי ז"ל, שתמך בחברת בקור חולים, בעוד שבמקום בית החולים הגדול והנהדר שהיא בונה כיום לעינינו, היה לה רק 'הקדש' שכור של שלושה חדרים קטנים.
"במעלה הר ציון, הייתה אז חורבה אחת, שהכילה רק מגרש ושני בתים קטנים. האוויר במעלה ההר היה טוב ונאות, ובמקום הזה שמו ראשי החברה את עיניהם לרכשו בשביל בניין בית החולים.
"לחורבה היו שני בעלים. חציה היה שייך לכוללים של הפרושים, וחציה לבעלים פרטיים. השתדל אז הגאון ר' ישעיהו ברדקי ז"ל והכוללים מסרו את חלקם הם לרשות החברה למטרת בית חולים. את החצי השני קנתה החברה מאת בעליו במחיר אלף רובל מזומן.
"את הסכום הזה השיגה החברה בהלוואה בריבית קצוצה וגדולה.
"מיום קנות החורבה (שלה קראו אז 'חצר'…) עברו שנים, ועוד לא יכלה החברה בכל מאמציה להוציא את שאיפתה לפועל. השאיפה הזאת לא הייתה אמנם גדולה יותר מדי. בימים ההם לא התאוו עדיין העסקנים ההם ליותר משלשה בתים מרווחים ומסדרון גדול נשען על גבי עמודים. אבל גם זו הייתה גדולה הרבה מכפי כוחם. ועוד בשנות תרכ"ג ותרכ"ד התלבטו ראשי החברה בעמל הבניין שנמשך עוד בכבדות ובעמל החובות הרבים שבניין זה שם עליהם, ולא יכלו בשום אופן להביאו לידי גמר".
בית החולים הלך והתפתח וכך כתב אחד מרושמי התקופה.
"מסביב בית החולים נטעו עצים רעננים ופרחי הוד. שני הבתים העליונים נועדו לבתי סמים, בתי מעון למשרתי הבית, בית הולכי למות ובית למושב הרופא עת יענה לדורשי עצתו".
תרכ"ו - 1866
לפי תיאורו של י.י. ילין, נערך מעמד הנחת אבן הפינה בשנה זו, בהשתתפות סיר משה מונטיפיורי, וכך הוא מתאר את הקמת בית החולים בשנה זו:
"בשנת תרכ"ו, שנת החולירע הידוע בדברי ימי ירושלים, הורגשה נחיצות בית החולים עוד יותר, והתעוררות גדולה קמה בחוגים הפעילים של היישוב, לחלץ את המוסד מעול חובותיו, ולתת לו את האפשרות לגמור את אשר החל.
"ובפדיון חובות החצר השתתפו בעיקר הכוללים, שזה נפל ממילא גם על כל תושב ותושב. התרומות שתרמו אז הכוללים היו גדולות ומפתיעות מאוד. כולל מינסק נתן 14,781 גרושים, כולל הורדנה 11,627, כולל וורשה 8,233, כולל סובלק 5,232. כולל וילנה 4,760, כולל רייסין 3,447.
"התרומות האלה, ביחד עם נדבות שונות, קטנות וגדולות, שנכנסו למטרה זו מתוך הארץ ומחוץ לארץ, הכניסו סכום הגון שהספיק לסלק את כל החובות, וגם להמשיך הלאה ולגמור את מלאכת הבניין.
"בשנה ההיא ביקר סיר משה מונטיפיורי את ארץ הקודש, ובהיותו עוד מקדם תומך בחברת בקור חולים, ומתעניין בהתקדמותה, לקח גם הוא חלק בחגיגה, והוא בעצמו הניח את אבן הפינה, וחתם בעצם ידו על המגילה שהונחה למשמרת ולזיכרון עולם.
"עבודת הבניין באה לידי גמר, ובית החולים החל מיד לפתח גם את פעולתו הפנימית להיות לברכה ולתועלת ליישוב, ונראה הדבר כי אז כבר הצליח המוסד הצעיר לרכוש לו את אותה הסגולה, שהייתה אחרי כן למסורתו הקבועה והמקבלת את אהדת הציבור ואמונו הגמור. סגולה כזו אינה נרכשת כי אם על ידי מסירות נאמנה ורגש של אחווה ושוויון מצד המוסד לדורשי עזרתו. ואבני החן הללו כבר התנוססו גם אז בכתר שמו הטוב של בית החולים העממי, שהציבור בעצמו בפרוטותיו ובמסירות לבו ונפשו ייסדו וכוננו.
"אהדה נלבבה ואמון גמור למוסד הצעיר. ההולך וממלא את תעודתו בהתפתחות מצליחה, הראה אז גם השר מונטיפיורי במעשהו החשוב שביטל את הרשות העצמאית של בית המרקחת המיוחד שלו ומסרו כולו כפי שהוא לרשותו של בית החולים".
תרל"ג - 1873
שנים מראשי היישוב הירושלמי בתקופה זו, שהיו גם מנהלים ב"בקור חולים", רבי יואל משה סלומון ורבי שלמה זלמן לוי יצאו בתחילת השנה לאירופה, ועברו בקהילות ישראל כדי לבקש עזרה.
כאשר נפגשו עם הרב י.ד. במברגר בווירצבורג, תיארו לפניו את מצוקתו של היישוב היהודי, בכל הנוגע לעזרה רפואית, ואת הסכנה שבהזדקקות המרובה לבית החולים של המיסיון, המנוצלת היטב על ידי המיסיונרים.
הרב במברגר הבטיח את עזרתו, ובתיווכו נפגשו השניים עם רבי שמשון רפאל הירש ועם הברון החסיד ר' שמעון וולף רוטשילד בפרנקפורט, וכן עם הד"ר להמאן עורך ה"איזערליט" במגנצא.
דברי השליחים עשו רושם רב, ובייחוד נסערו המנהיגים היהודים החרדיים בגרמניה מעזרת החינם של המיסיון, ומן ההטפה להמרת הדת. ביקור זה עורר את ראשי יהדות גרמניה להתעניין במצבם הרפואי של תושבי ירושלים, ואף נוצרו קשרים להקמת מוסדות רפואיים נוספים.
תרל"ה - 1875
השר משה מונטיפיורי, שהניח את אבן הפינה הראשית לבית החולים, מגיע לביקור בבניין "בקור חולים". בין היתר ביקש לדעת, כיצד פועל בית המרקחת שהעביר בשלמותו לבית החולים.
מתאר י.י. ילין:
"סיר מונטיפיורי לא התחרט כנראה על מעשהו זה, אף על פי שהיה דייקן ומקפיד מאוד על שמירת תנאיו. כעבור שנים אחדות בא לארץ הקודש ובפעם השביעית בשנת תרל"ה. לדרוש חשבון (ודווקא באופן פתאומי כמנהג מבקרים חרוצים) מכל כמות ואיכות בית מרקחתו (ואף גם מהצלוחיות, התיבות והחביות…) ולהיווכח אם אמנם הגיעו לתעודה".
והנה מה שהוא כותב בנדון זה בספרו מסעו השביעי.
"ביום שני, ח' אב, ערב תשעה באב, ביקשתי את הרופא שלי שילך פתאום, בלי תת ידיעה תחילה למשגיחים, לראות את בית החולים של האשכנזים פרושים וישתדל להיות שם בעת שהחולים מן העיר יבואו לדרוש שם את הרופאים.
"וכבר היה שם פעם אחת ביחד עם ד"ר לעוועט, וראו שם את שני החדרים. אחד לאנשים ושני לנשים, ועל כל מיטה ומיטה היה חולה אחד, כל חדר וחדר יש לו שמונה מיטות.
"גם ראו את בית המרקחת אשר שלחתי מלונדון לירושלים תחת השגחת רופא בשנת תר"ג. חו"ג הד"ר לעוועט אשר ראה את כל מיני התרופות הנ"ל וגם כל הכלים בעת שהובאו מבית המרקחת הגדול בלונדון בעת ששלחתים, וראה אותם גם היום, הבטיח לי שכל הכלים, הצלוחיות, התיבות והחביות, הם כולם בשלמותם כמו שהיו בעת ששלחתים לעיר הקודש".
על המשבר הקשה שהיה אותה שנה בירושלים, שהביא את בית החולים לידי סגירה לתקופה קצרה, כותב י.י. ילין:
"בשנת תרל"ה הגיע ביה"ח לידי משבר והגבאים בעת ההיא רפו ידיהם ויסגרו את הבית על מסגר, אבל רק לזמן קצר מאוד, מיד באו במקומם אחרים ויפתחוהו שוב וימשיכו את פעולתו הלאה".
בשנה זו החלה גם התארגנות בהנהלת המוסד, וכך נכתב בעיתון "יהודה וירושלם" שהופיע אז בעיר הקודש בשבח בית החולים:
"הבתים מתנהגים בסדר ובמשטר ישן ככל בתי השפיטאלין באירופא ותהילה לא-ל כי הצלחנו להעמיד רופא יקר ומפורסם, צרפתי, אשר ינהל את החולים וישגיח על כל הפרטים ונקיות הבתים אשר הנם מרוצים לפני אלקים ואנשים, ועין רואה ישמח וייתן תודה לה' הגומל עלינו. ייתן ה' וירחיב צעדינו תחתינו, ויאזרו חיל לעשות ולשמור ולנהל את בתי החסד האלה גם לימים הבאים למען לא יישמע עוד בשווקי ירושלים קול חולה ונעזב".
גבאי בית החולים אף החליטו לפרסם דיווח כספי ומעשי על פעולות בית החולים.
"מצאנו כי טוב להדפיס חשבון ההוצאה וההכנסה מהארבעה חדשים אשר עברו, ומספר החולים אשר תהילה לא-ל מצאו מנוחה בהבתים, וכמעט כולם יצאו בריאים ושלמים".
עורך העיתון הוסיף בשולי הדיווח: "גם אנחנו, כל יושבי עיר הקודש, יודעים להוקיר את פעולתכם הרוממה ועין רואה את יקר תפארת הנהגת הבתים האלה, ימלא פיו תהילות האנשים היקרים המשתדלים, וגם זאת לא נעלמה מאתנו, כי עבודה גדולה ומשא לעייפה העמסתם עליכם".
שמו הטוב של בית החולים יצא למרחקים. "המליץ", עיתונה העברי של יהדות רוסיה, אף הציע להפריש חלק מהכנסותיהן של חברות בקור חולים וגמילות חסדים ברוסיה לטובת בקור חולים בירושלים. ברוסיה הוקמה גם חברה מיוחדת בשם "שלום ירושלים", שסייעה לחברת בקור חולים בירושלים.
תרמ"א - 1881
כל השנים נאבק בית החולים בבעיות האחזקה ובאין לו מקורות הכנסה נאלץ להשליך יהבו על תרומות מיוחדות מחוץ לארץ, בעיקר ממזרח אירופה.
עם הגידול במספר העולים מחו"ל פתח "בקור חולים" את שעריו לקליטת העולים. מושבות רבות נוסדו בערי הארץ, רבים מבין המתיישבים החקלאים באו לחפש מזור ותרופה בין כתלי "בקור חולים" בירושלים.
ברשימת שמות החולים שהובאו לדפוס כאמור לעיל, אנו למדים על תושבי יפו ואיכרים מפתח תקווה. ואדי חנין (נס ציונה). זיכרון יעקב ועקרון שאושפזו בבית החולים.
כאשר נתבקש רבי מיכל פינס, ממנהיגיו הבולטים של היישוב, ששימש גם כנציגם של "חובבי ציון", לבדוק את חשבונותיו של בית החולים, הוא אישר כי "נתכבדתי מגבאי בית החולים לשים לב לחשבונותיהם ולבקרם חקירות ובדיקות, ויהיו ספרי החשבונות בביתי כמה ימים. ודקדקתי אחריהם לעמקה של הלכה.
"והנה זאת מצאתי כי הכול באמונה ובצדק, שכן הרי זכה הבית הזה להיתמך בכל מאודו מבני הגולה, כי תועלתו רבה לאיש והוא בית החולים האחד בירושלים אשר שעריו פתוחים לפני כל בני ישראל".
מתוך הכרה בסדריו הכספיים של "בקור חולים", מעיד הסופר והמחנך דוד ילין כי כל גרוש הבא אל הקודש אבן הוא. אבן הנוספת על אבני יסוד יישובנו, פרוטות החלוקה בנו את ירושלים החדשה אשר מחוץ לחומה, ופרוטות התמיכה בנו חורבות עולם.
תעודותיהם ועדויותיהם של המבקרים על פעולות בית החולים "בקור חולים", עדות הם למידת ההערכה לה זכה בקרב כל החוגים.
הנה ציטוט מתעודתם של גדולי הרבנים מגליציה - "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, בתור נבחרים למפקחי ענייני ארץ ישראל לטובת אחינו בכולל גאליציה, נתכבדנו לבקר את בית החולים הכללי 'בקור חולים' האספיטאל, וראינו כי הוא כליל בהדרו, בנוי לתלפיות, ערוך בסדרים נכונים כדרוש".
תרנ"א - 1891
ד"ר תיאודור הרצל ומלוויו, פרופ' בודנהיימר ומר וולפסון מבקרים בבית החולים ומביעים את התרשמותם הרבה מפעילותו.
תרנ"ג - 1893
ככל שהיישוב היהודי בירושלים גדל - כך גדל גם מספר החולים המגיעים לטיפול ולאשפוז בבית החולים.
לפי עדות י.י. ילין מספר החולים בשנת תרנ"ג היה 781. מספר הרפואות שיצאו מבית החולים לחולים חיצונים היה בשנת תרנ"ג 12,347.
תרס"ב - 1902
הגאון רבי אליהו דוד תאומים, אב"ד ירושלים, מבקר בבניין בית החולים.
תרס"ד - 1904
הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, המכהן כרבה הראשי של יפו, מבקר בבניין בית החולים.
תרס"ה - 1905
הגאון רבי חיים ברלין, אב"ד ירושלים, מבקר בבניין בית החולים.
תרס"ז - 1907
"בקור חולים" הולך ומתפתח יחד עם היישוב בירושלים כולו. הבניין הראשון בעיר העתיקה כבר אינו יכול לקלוט את החולים והמטופלים הרבים המגיעים אליו.
יחד עם התפתחות ירושלים מחוץ לחומות, נוצר צורך דחוף להרחיב את הגבולות הקיימים ולהקים בניין חדש מחוץ לחומה וההנהלה מחליטה לגשת לבניית בניין חדש לבית החולים.
ההחלטה לא הייתה לרוח יהודי העיר העתיקה, שחששו כי הוצאת בית החולים תדלל את היישוב בה. למעשה, כל החיים הציבוריים בעיר התנהלו מסביב לבית החולים. והוצאתו הייתה מכה קשה ליישוב היהודי בעיר מבחינת התפתחותו והתרחבותו. לעומתם, רבני ירושלים ומנהיגי הציבור הבינו את הצורך לבנות את הבניין מחוץ לעיר העתיקה ותמכו בכך.
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל כתב בתעודתו: "המפורסמות אין צריכים ראיה ולא יצטרכו לנו לתאר להלל ולשבח את הבקור חולים האספיטאל, אשר אתנו פה בקודש זה רבות בשנים, כי כבר יצא שמעו בעולם והוא נודע למשגב בפעולתו לטובת החולים ולא באנו בזה, כי אם להעיר, שכאשר נתרבה עתה מספר אחינו יושבי עיה"ק ת"ו ואשר כמו כן נתרבו גם חולים, צר המקום שיש לו עתה בעיר, מהכיל את כל החולים הדרושים, ונחוץ לו עתה להנהגתו המאושרת בניין האספיטאל גדול על כר נרחב חוץ לעיר במקום אוויר צח ומבריא".
רבני ירושלים הגאונים רבי שמואל סלנט, רבי יצחק בלאזר רבי חיים ברלין ורבי אליקים שפירא, חתמו אף הם על כרוז נלהב למען הקמת בניין חדש לבית החולים.
בכרוז נאמר בין היתר: "הוצאת הדבר לפועל והקמת הבניין על תלו, תלויה בלב אחינו היקרים הקשורים לחיבת ירושלים, לפתוח את לבם ואת ידם ולהתנדב בעין טובה.
"וזאת היא חובתנו ונעשנה, לעורר את רוח אחינו אלה, עם אלוקי אברהם להחזיק במידתו של הקב"ה, שהתנהג בה עם אברהם אבינו היא מדת 'בקור חולים', ולשים לפניהם להתנדב ולהביא איש איש ממקומו ולפי כוחו אבנים לבניין על ידי תרומה למען קנות יד ושם בחומת ירושלים זו ולהתברך בכל טוב ונזכה לשמוח בבניין אפיריון.
"כעתירת החותמים בברכה ביום ערש"ק לסדר 'וחי אחיך עמך', טו"ב אייר שנת 'כי לא דבר רק מכם' פעיה"ק ירושלים ת"ו - שמואל סלנט, יצחק בלאזר, חיים ברלין, אליקים שפירא".
תרס"ח - 1908
מספר החולים שהיו בבית החולים "בקור חולים" הגיע השנה ל-1,071 לפי עדות י.י. ילין.
הוא אף ערך חשבון מיוחד כדלהלן:
"מספר החולים בשנת תרנ"ג היה 781, בשנת תרס"ח 1,071, שלפי חשבון הימים שכבו כולם יחד בבית החולים 18,725 ימים".
תרס"ט - 1909
היישוב היהודי בירושלים ידע באותן שנים סבל, מכאוב ועוני. מדי פעם פרצו גם מגיפות קשות, אך בשנה זו הגיעו הדברים לשיא חמור ונורא. מגיפה קשה בשם 'שבתה' (סוג של שפעת) שפרצה בעיר, הפילה חללים רבים, ונמשכה שנים אחדות.
בית החולים "בקור חולים" התגלה אז במלוא זוהרו, והציל רבים מתושבי העיר, כשהוא סועד אותם, תרתי משמע, מבחינה גשמית ורוחנית כאחד.
מספר על כך י.י. ילין:
"אביב נורא עבר על ירושלים בשנת תרס"ט. מחלת השבתה פרצה אז בעיר ותפיל חללים רבים ויקרים. המהומה והפחד היו נוראים. בייחוד מפני פתאומיותה של המחלה, קשיותה ומראיה המפחידים ועוד יותר - מפני הבלבול ואי הוודאות ששררו בדרכי רפואתה.
"בית החולים בקור חולים הוספיטל זכה אז להוציא מתחת ידו פעולה אנושית שנשארה לו לשם עולם ולזיכרון מלבב בלבות בני ירושלים. בהיות המחלה מדבקת והאפידמיה הייתה חזקה, שכרה אז הנהלת הבית חצר מיוחדת בשביל חולי השבתה, ותכניס לתוכה כלים מיוחדים ומשרתים מיוחדים ותעמוד על המשמר להחיש ולהגיש את העזרה הנחוצה להציל נפשות ממוות.
"בעזרת הרופא כל בשר על ידי שלוחיו הנאמנים הצליח אז גם אופן התרופה של בית החולים בקור חולים הוספיטל על הצד היותר נעלה, וזכה להכרה ולרחשי תודה מאליפים מכל בני העיר".
תר"ע - 1910
מנהלי "בקור חולים" פתחו במאמצים להקים את הבניין מחדש מחוץ לחומות ירושלים. הם תכננו בניין חדש ומרווח, שיהיה בנוי במקום מרכזי, על פי תכנית מודרנית של בית חולים אירופי עם כל הצרכים והמכשירים הדרושים.
הרוח החיה בארגון הפעילות היה הר"ר אברהם יעקב הכהן ז"ל.
באחד הפרסומים בנושא זה נאמר:
"בידיים ריקות ניגשו לקניית קרקע לבית החולים. ודווקא במקום החשוב והיקר ביותר, לצד דרך יפו. ויקנוה וישלמו בעדה במיטב, ובידיים ריקות נגשו אחרי כן להנחת יסוד הפינה לבניין החדש והגדול".
תרע"ב - 1912
מעמד חגיגי של הנחת אבן הפינה לבניין החדש, על מגרש חדש ורחב ידים ב"מרכז השכונות החדשות".
בקובץ מיוחד שיצא לאור לכבוד המעמד נאמר, כי מדובר ב"בניין חדש, גדול ומפואר במרכזה של ירושלים החדשה, שיהיה מושלם בכל הצרכים ההיגייניים, בכדי שיוכל למלא אחרי תפקידו הגדול, בהתאם לצרכיו של היישוב ההולך ועולה.
י.י. ילין מתאר את נחיצות הבניין החדש:
"כבר הגיע הזמן שלציבור הירושלמי יהיה במקום בית החולים הצר והדחוק והמצומצם שבפנים העיר, בית חולים גדול נהדר ומרווח, בנוי לפי כל חוקי הבנייה וההיגיינה החדישים, בכל שימושים היותר מרחיבים ומחוץ לעיר במקום אוויר יותר חופשי ובמרכז היישוב היהודי"
בעת הנחת אבן הפינה, השמיע רבה של ירושלים, הגאון רבי חיים ברלין, נאום מיוחד לכבוד המאורע.
תרע"ג - 1913
בניית בית החולים נמשכת ללא הרף. למרות הקשיים.
אחד המבקרים מתאר: "גדולתו של הבניין החדש כבר בולטת ונותנת אותותיה אף בעמדה באמצעה, וכבר הושקעו בה הרבה כוחות וסכומי כסף גדולים. העבודה שבאה ונמשכת אחריה הייתה גם הנחת אבנים. עבודת המנהלים לעורר למעשים את נדיבי העם לא הייתה צעקנית, כי אם צנועה ובכל זאת השיגה את שלה".
התפתחות בית החולים והיקף פעולתו גדלו בממדים עצומים לפי נתונים שמנה י.י. ילין. מספר הרפואות שיצאו מבית החולים לחולים חיצונים השנה הגיע 64,586 פי 5 לעומת מספר התרופות בתרנ"ג.
תרע"ד - 1914
ערב פרוץ מלחמת העולם הופסקה זמנית בניית הבניין החדש של בית החולים, אולם דווקא מאורעות המלחמה הוכיחו את נחיצותו וחשיבותו של בית החולים.
בשנה זו, ועד שנת תרע"ח (1918) רשם בית החולים פרק מפואר בתולדותיו, כפי שהדבר מתואר בעיתון "לפי שעה" שהופיע בירושלים בתרע"ו:
"וכל אלה האנשים תושבי התבל כולה, שלרגלי המלחמה העולמית נטרפה עליהם פרנסתם, ונשארו בלי מקור עבודה או משלוח יד שניתן להתפרנס ממנו. המביט גם כעת לאחריהם על 19 החודשים שכבר עברו עליהם במצב כזה, איך זה יכלו להיות, להחזיק מעמד ולהתקיים בתנאים כמו אלה שעברו עליהם.
"האנשים האלה יבינו את מצב נפשם ואת רגש לבבם של מנהלי 'בקור חולים האספיטאל' שגם הם מתפלאים כעת על עצמם וגם הם שואלים לנפשם 'איך זה יכלו להעביר משך זמן כזה תשעה עשר ירחי מלחמה, במצב של דוחק אשר כזה'.
"איך זה יכול הבית הגדול הזה, עם הוצאותיו הגדולות, להחזיק מעמד אפילו כל שהוא. בית החולים 'בקור חולים האספיטאל', היה אחד מאלה המעטים שלא הקטינו את פעולתם ולא הצעירוה כי אם הוסיפו להמשיכה כמו מקודם".
ואכן, בית החולים המשיך להושיט סעד ומרפא לכל חולה ולכל פונה. בבניין הוותיק שבעיר העתיקה שום מחלקה לא נסגרה, כל המרפאות פעלו ללא הרף ו"בקור חולים" המשיך למלא במסירות תפקיד חשוב ביותר בעזרה ובהצלת חולים.
למרות שעבודת בניית בית החולים החדש הופסקה, קיבלו החולים את כל צרכיהם בשפע. אמנם מחירי התרופות היו יקרים מאוד בתקופה זו, ובארץ שרר מחסור במזון, ובכל זאת תרופות ומזון ניתנו בשפע.
אחד מותיקי ירושלים תיאר את הנעשה בבית החולים באותם ימים במילים אלו: "אנשים באו עם כלים ובקבוקים כדי לקבל אוכל ומים. "בקור חולים" היה לבית של חסד בכל המובנים".
תרע"ח - 1918
עם תום מלחמת העולם הראשונה עדיין שכן "בקור חולים" בביתו הישן בעיר העתיקה בירושלים.
בדו"ח הרשמי שהוכן בימים ההם, נאמר:
"הבניין הישן של בית החולים בעיר העתיקה הוא צר מאוד בשביל פעולתו המרווחה של המפעל, ובשביל דחקו איננו יכול להיות ערוך לפי דרישותיו של בית חולים גדול ומודרני, ואינו יכול להכיל בתוכו את כל הצרכים שבית חולים כזה נצרך.
"אולם במשך שנות קיומו עמלו מנהליו הרבה מאוד והוציאו עליו סכומי כסף הגונים, לשכללו לתקנו ולהכניס בו עד כמה שאפשר את הצרכים הנחוצים, ולסדרו באופן שגם בקטנותו לפי ערך ובדוחק מקומו, יוכל בכל זאת למלא את הצרכים העיקריים במידה היותר אפשרית".
למרות שהמלחמה הסתיימה, הרי שהעבודות לבניית הבניין החדש, לא חודשו מחוסר אמצעים כספיים.
תרפ"ב - 1922
כ"ק האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל מגור מבקר בבניין החדש של בית החולים.
תרפ"ג - 1923
הנציב העליון בארץ ישראל, סיר הרברט סמואל ורעייתו, מבקרים בבית החולים וחותמים בספר האורחים בברכה מיוחדת.
תרפ"ד - 1924
לאחר קרוב ל 100 שנים לפתיחת בית החולים, נחנך הבניין החדש שנבנה עבורו בעיר החדשה בירושלים, ברחוב המלך ג'ורג'.
מאמצים אדירים הושקעו להביא את העבודות לידי גמר. ואכן הבניין התנוסס לתפארה במרכזה של עיר הקודש.
הנציב העליון סיר הרברט סמואל נתכבד לפתוח את שערי בית החולים. אלא שעדיין לא הסתיימה המלאכה, רק 2 קומות היו מוכנות, אבל ההנהלה החליטה שלא להמתין ולהתחיל בהפעלתו של בית החולים החדש ללא דיחוי.
ההנהלה הביעה תקווה שאחינו הנדיבים בארץ ובגולה, שהראו כבר לא פעם את רגש הערכתם והוקרתם למפעל הציבורי רב הנחיצות הזה, ידעו גם עכשיו, עוד יותר מבכל עת, להגיש לו את העזרה הנחוצה בשעתה ולהמציא לו את האמצעים הנצרכים עד לגמרו השלם.
על פני 10 עמודים נפרשת בפני קוראי הקובץ המיוחד התכנית המלאה של הבניין, הכוללת מטבח וחדרי שירות, קליניקה ובית מרקחת, הנהלה ו-29 מיטות לחולים. מחלקת מרפא עם 52 מיטות, ומחלקת ניתוח ולידה עם 46 מיטות.
הנה הפירוט המלא כפי שמתואר בתכניות:
קומה 1 - מטבח וחדרי שירות: רחיצת כלים, חדר אוכל לאנשי שירות. מחסנים: לפחמים, לצרכי אוכל. חדר מכונות, דיזאינפקציה (חיטוי), מכבסה, חצר לייבוש לבנים, חדרי המתים, גראז' (מוסך), חדר מכוסה לקהל.
קומה 2 - קליניקה ובית המרקחת. חדר רישום לקליניקה, אולם המתנה, בית המרקחת, מעבדת בית המרקחת, מעבדת הרופא, קליניקה א', קליניקה ב', קליניקה ג' בור למי גשמים, מרתף, חדר לבגדי החולים, דירת השומר.
קומה 3 - ההנהלה, בית המרקחת ו-29 מיטות. הכניסה הראשית, חדר מובדל, אולם לחולים עניים - 5 מיטות, אולם פרטי - 3 מיטות, אולם 21 מיטות, אחות הראשית, חדר אוכל, רופא הבית, ספרייה, בית הכנסת, עזרת נשים, חדר המנהל, משרד, חדר שירות.
קומה 4 - מחלקת מרפא 52 מיטות. אחות הראשית, אולם 7 מיטות, פרטי 2 מיטות,. פרטי 2 מיטות, אולם 12 מיטות, חדר שירות, אולם למבריאים, פרטי 4 מיטות, פרטי 3 מיטות, פרטי 2 מיטות, אולם 5 מיטות, פרטי 3 מיטות, אולם 12 מיטות.
קומה 5 - מחלקת ניתוח ולידה 46 מיטות. חדר האחות הראשית, חדר לידה, פרטי מיטה אחת, חדר תינוקות, פרטי 4 מיטות, אולם 11 מיטות, אולם 5 מיטות, חדר שירות, חדר הניתוח, חדר המנתח, חדר סטרילי, חדר לניתוחים קטנים, פרטי 2 מיטות, פרטי 2 מיטות, אולם 5 מיטות, אולם 12 מיטות.
תרפ"ה - 1925
עם הכניסה לבית החולים נערך מעמד מרהיב של חגיגת חנוכת הבית ברוב עם בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל הגאונים רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, והגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.
המעמד התקיים בי"ט ניסן, ד' דחול המועד פסח (13.4.25), ונטלו בו חלק נכבדי הציבור בעיר ורבים מבני היישוב. בניין בית החולים היה אז אחד הבתים הראשונים בסביבת מרכז העיר של ימינו.
יצוין, כי בתקופה זו שבין שתי מלחמות העולם, בתקופת שלטון המנדט הבריטי, גדל בית החולים, קלט רופאים חדשים וציוד, והיה לבית חולים כללי, מצויד היטב ויעיל.
רבבות חולים מבני כל העדות, החוגים והמעמדות מצאו בו מזור ומרפא.
באותה תקופה, לאחר חנוכת הבניין החדש מחוץ לחומות, שימש הבניין בעיר העתיקה כבית חולים לחולים כרוניים שע"י "בקור חולים", שם היה גם משרדו של ר' פסח גרייבסקי, שהיה מזכיר בית החולים ורשם רבות מתולדותיו.
הרחוב בו שכן בית החולים נקרא רחוב בקור חולים. את האספקה היו מעבירים בעגלות מיוחדות דרך שער ציון, מכיוון שלא הייתה אפשרות כניסת כלי רכב לרחוב זה.
במקביל עשתה ההנהלה מאמצים להמשיך את בניית בניין בית החולים והגבהתו בקומה נוספת, לפי התכנית המקורית. מאמצים רבים הושקעו בכך והדבר לווה בהכרזות של גדולי רבני ארץ ישראל לסייע לבית החולים במטרה זו.
באותו זמן פרסם הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ראש הרבנים לארץ ישראל כרוז מיוחד, בו הוא קורא לנדיבי עם לסייע בהשלמת בניין בית החולים.
"הבניין החדש… עומד לו עם כל הדרו המקסים, עם כל יפעתו, יקרת כבודו וגודלו. כנזוף ונכלם, חרפה שוברת את לבנו מדי עברנו על יד הבניין הנהדר, העתיד למלא תפקיד כל כך גדול וקדוש לעם ישראל בארצנו המחודשת, והנה הוא עטוי במעטה הבושה בלתי גמור ומשוכלל.
"האומנם אין נדיבים בישראל? ישאל כל עובר, האם אין לבבות חמים שירגישו מהו בניין בית החולים הכללי לעדת ישראל הראשית בעיר קדשנו ותפארתנו?
"ומה יכאב באופן כפול ומכופל לבם של העסקנים הפזורים למוסד במרץ ובעוז, היודעים מה ההכרח הדורש מאתם, בייחוד בזמן האחרון, שמבין הבאים אל הארץ מתוספים חולים המוכרחים להתקבל, ומקום בית החולים צר ודחוק לפי הרוב הכמותי של אחינו הנדכאים, דופקי שעריו בשבר רוח.
"חזקה היא תקוותי שיתקבלו דבריי על לבכם ותתאמצו להסיר את חרפת עמנו. את כלימת הזרים הרואים בעלבוננו בהיות שהבניין עומד בלתי שלם ואין גומר. הרימו ידכם קודש לה' ולעם קדשו למען השלמת הבניין הגדול הזה שכבודם של ישראל קשור בו".
תרפ"ט - 1929
במאורעות תרפ"ט אושפזו ב"בקור חולים" גם פצועי מוצא וחברון שהובאו לירושלים. ספר מיוחד על מה שאירע באותם ימים יצא לאור ע"י הסופר המנוח ר' פנחס גרייבסקי ז"ל, אשר שימש מזכיר "בקור חולים" קרוב לארבעים שנה. אחד מהילדים הפצועים, ממשפחת מקלב, היה לימים הרמטכ"ל השני של צה"ל.
רופאי בית החולים הגישו עזרה רפואית לאנשי המחתרות הלאומיות של ארגון ההגנה, הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל), ולוחמי חירות ישראל (לח"י), שנפגעו בעת פעולותיהם לפני הקמת המדינה. מפחד השלטונות הבריטיים, אושפזו רבים מהם בתנאים מחתרתיים.
תרצ"ג - 1933
מנהל בית החולים, רבי אברהם יעקב הכהן, שהיה המייסד והמתכנן של "בקור חולים" בבניינו בעיר החדשה, נפטר בראש השנה, לאחר תאונת דרכים אשר אירעה בסיבוב מוצא שלפני הקסטל.
תרצ"ה - 1935
הנהלת "בקור חולים" הייתה פעילה ביותר במשך כל השנים, שקדה על הגדלת מספר המיטות בבית החולים, צירפה רופאים מעולים לצוות, וכמו תמיד הייתה מעורה בחיי העיר.
רושמי קורות התקופה מספרים כי נציגי בית החולים היו חברים בעירייה ובכל מוסד חשוב בעיר. הם אפילו היו בין החותמים על מינויו של הרב הראשי לישראל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, ועל תעודות רשמיות אחרות. מנגד הרבנות הראשית הייתה מאשרת את מינוי חברי ההנהלה של בית החולים.
תנאי החיים הקשים באותם הימים הכבידו על הניהול השוטף. אחד מבני ירושלים תיאר כיצד היו מזמנים את ישיבת ההנהלה.
"נפתלי ברקוביץ הגיע לארץ בן 18. הביאו אותו לעבוד בבית החולים. עזר לסחוב אבנים על הכתפיים. הוא עבר ב'בקור חולים' 50 שנה וסיים כאח ראשי של חדר ניתוח.
"בתחילת דרכו נשלח לתאם בין חברי ההנהלה את מועד הישיבה. הוא רכב על חמור והגיע לבית אחד מחברי ההנהלה שהסכים למועד מסוים, אחר כך הלך לחבר הנהלה אחר, שטען כי אינו יכול ביום זה אלא רק ביום אחר.
"הוא נאלץ לחזור וללכת שוב ושוב מחבר הנהלה אחד לשני. חודש שלם נמשך התיאום בין חברי ההנהלה עד שהסכימו על מועד מתאים לכולם".
תש"ו - 1946
למרות התפתחות בית החולים והיישוב היהודי ההולך וגדל בירושלים, עדיין שררו תנאי עוני ומחסור.
בייחוד גדל מספר הנזקקים לאחר שנות השואה, כאשר מאות אלפים משארית הפליטה עלו ארצה.
שוב התגלה "בקור חולים" כבית של חסד. כל מי שהיה זקוק לשמן קיק ותרופות שונות, הגיע לבית החולים וקיבלם ללא תשלום.
גם מזון היה בבית החולים יותר מבכל מקום אחר. אמנם היה אסור לייבא משלוחי מזון גדולים מחו"ל, אבל הבעיה נפתרה בעזרת חברי ההנהלה והעובדים הבכירים, שחבילות המזון הגיעו על שמם לבתיהם…
על מסירותם של חברי ההנהלה לבית החולים תעיד העובדה כי בימי ששי היו עוברים חברי ההנהלה וגבאי בית החולים בין השכונות, ואוספים מכל מי שנדבו לבו סבונים, סדינים ודברים אחרים שבהם היה מחסור ב"בקור חולים".
אחת המרפאות המפורסמות של בית החולים באותם ימים הייתה של ד"ר מג'ארו, רופא פנימי בעל שם. מרפאתו פעלה בעיר העתיקה והוא סיפר שבאו אליו גם ערבים מירדן לטיפול, ושילמו 25 גרוש לכל ביקור: "הם מכסים בכסף זה את ההוצאות עבור החולים היהודים העניים שלא שילמו", אמר.
7 מחלקות פעלו אז ב"בקור חולים": 2 פנימיות של פרופ' צונדאק וד"ר ניימאן, 2 מחלקות כירורגיות של ד"ר וולפסון, מחלקת ילדים קטנה, בראשות ד"ר הלנה כגן, מחלקת יולדות של ד"ר ספיר, ומחלקת אף אוזן וגרון של ד"ר ברנפלד, שהייתה אז היחידה בארץ. המנהל היה ד"ר וולשטיין.
את בית המרקחת של בית החולים ניהל באותה תקופה יהודי חסידי שהיה ידוע בשם ר' פייבל אפטייקר (למשפחת לבל). הייתה לו המצאה מיוחדת של תרופה נגד נמשים. לפניו היה ר' אברהם אפטייקר.
תש"ז - 1947
עם התחלת הקרבות באזור ירושלים דרשו החולים הכרוניים, ששוכנו בבניין בית החולים בעיר העתיקה, להעביר אותם לבניין החדש.
הדרישה הועברה לצבא הבריטי, בהשתדלות מר יצחק בן צבי, שהיה יו"ר הוועד הלאומי, והצלב האדום. החיילים הבריטים אכן סייעו להעביר את החולים אל מחוץ לחומות. מכיוון שלא הייתה גישה לרכב לבניין הישן, לקחו החיילים את החולים על ידיהם ובאלונקות עד לאמבולנסים שחיכו ברחוב הסמוך. 25 גברים ו-35 נשים כולם חולים כרוניים, הועברו במבצע זה.
תש"ח - 1948
ירושלים נצורה ומופגזת. עשרות חולים מאושפזים במקלטי בית החולים. "בקור חולים" מילא תפקיד חשוב בהגנה על ירושלים, כאשר בית החולים הדסה הר הצופים נותק. מאות פצועים אושפזו בבית החולים, מעל ומעבר ליכולת הקליטה שלו. פצועים נקלטו גם מיישובים בכל אזור ירושלים.
הלגיון הירדני הפגיז את בית החולים, אולם כל אנשי הצוות, הרופאים, האחיות וצוות העובדים, המשיכו במתן עזרה ומרפא לכל הפונה.
סיפור מעניין מהווי בית החולים בימים אלו מספרים כמה מוותיקי "בקור חולים".
"לאחות אלה פרנקל הייתה 'חולשה' לצבור ציוד מסוגים שונים בארונות מאחורי דלתות ובכל פינה. ה'חולשה' הזו הצילה את בית החולים במצור על ירושלים. אמרו שזו 'חולשה', אבל בזכותה היה בבית החולים שפע עצום של צמר גפן, מזרקים, יוד, תחבושות, אלכוהול, פלסטרים, מספריים ועוד".
עם ההכרזה על הקמת המדינה המשיך "בקור חולים" לפעול ביתר שאת וביתר עוז, כשהוא מגביר את שירותיו הרפואיים בהגדלת מספר המחלקות, המרפאות והרופאים.
תשי"ח - 1958
המאורעות שעברו על ירושלים הקשו מאוד על המאמצים להמשיך בבניית בניין בית החולים, לפי התכנית המקורית, אולם חברי ההנהלה לא נרתעו ולא פסקו ממאמצים להביא את המלאכה לידי גמר.
יותר משנה נמשכה העבודה עד שנשלמה בניית הקומה השלישית של בית החולים.
תשכ"ז - 1967
מלחמת ששת הימים העמידה את "בקור חולים" במבחן עליון, כאשר היה קרוב לחזית בירושלים ופעל במתכונת חירום מיוחדת.
בבית החולים הוכנו 255 מיטות לקליטת נפגעים, הופעלו חדרי ניתוח במקלט ובקומת הקרקע. צוותים מיוחדים של מנתחים פעלו ללא לאות, טיפלו ב-482 פצועים, מתוכם נותחו למעלה מ-300.
פעילותו הרפואית של בית החולים "בקור חולים" צוינה לשבח על ידי אלוף פיקוד המרכז, אשר הביע את הוקרתו בכתב, כן הוענקה לבית החולים מדליה מיוחדת על ידי צה"ל.
בשוך הקרבות יצאו נציגי בית החולים לבקר את הבניין הישן של "בקור חולים" בעיר העתיקה, ששירת את יהודי ירושלים במשך יותר מ-100 שנים.
בצער נוכחו לראות את ההרס שגרמו הירדנים לבניין, אשר כמעט כולו נהרס ורק חלק מהקומה התחתונה והקומה השנייה נשארו מכל 3 הקומות והפאר שהיה בבניין.
מנגד - נמשכו העבודות בבניין החדש. שוב הושקעו מאמצים רבים, מרץ ויוזמה. הבניין שופץ, נרכש ציוד יקר, המעבדות שוכללו והורחבו.
תשל"ג - 1973
מלחמת יום הכיפורים שוב הוכיחה את נחיצותו של בית החולים, הן כבית חולים מרכזי בירושלים, והן כמסייע למערכת הרפואית בכל רחבי הארץ.
תשל"ו - 1976
מחלקת היולדות, מחלקת הנשים וחדר התינוקות עברו למשכן מרווח וגדול בבנין "זיו". בבניין נפתחה גם מרפאת עיניים חדישה ומשוכללת.
תשל"ט - 1979
ביה"ח פותח מחלקה נוספת למחלות לב בעזרתו של התורם מר. א. היידן. מחלקה זו היא יהלום בכתר "בקור חולים" המקרין אור יקרות של רפואת הלב בארץ כולה.
תשד"מ - 1984
נפתחה מחדש המחלקה הכירורגית בראשות הרופא הדגול, בעל פרס ישראל לרפואה, פרופ' נתן זלץ. המחלקה וציודה החדיש פועלות בזכות תרומתם הנכבדה של האחים רייכמן.
תשנ"ד - 1994
בית החולים התפרס והתרחב, למרות התנאים הפיזיים המגבילים והוא מונה מחלקות ויחידות רבות ולרשותן מאות מיטות.
תש"ס - 2000
בית החולים "בקור חולים" מצוי בפתחה של תנופת פיתוח והאצת ההצטיידות במיטב המכשור הרפואי המציב את בית החולים בקדמת מוסדות הרפואה בישראל.
מחלקות אשפוז ומרפאות החוץ פרושות במבנים העוברים שיפוצים ניכרים בהיקף אדיר.
החטיבה הפנימית בבניין הראשי, אגף נשים ויולדות בבניין זיו, מרפאות החוץ בבניין "בית הרופא" וגולת הכותרת - המבנה החדש והחדיש של המחלקה החדשה לרפואה דחופה, שעם סיום בנייתה נערך דינר גדול ומוצלח לגיוס משאבים, לציודה ולאכלוסה.
המחלקה החדשה לרפואה דחופה של בית החולים "בקור חולים" ממלאת בשלבים את תפקידה החדש כמוקד ראשי וראשוני לקליטת חולים ונפגעים מרחבי מרכזה של הגדולה בערי ישראל - ירושלים.
זכות ראשונים
מניחי היסודות לבית החולים היהודי הראשון בארץ ישראל, קיימו מצוות "בקור חולים" מעל ומעבר לאפשרי ולמקובל בימיהם וקיבלו עליהם לתמיד - לשמור ולעשות, להגדיל ולהאדיר את מלאכת החסד עם החולים, מתוך שליחות נאמנה למסורת היהודית וההלכה הפסוקה.
מאז שנת תקפ"ו - 1826, לפני כמעט מאה ושמונים שנה, נישאים בהערכה ובהערצה, קולות השבח וההודיה לאותם יחידי סגולה שנחלצו חושים לפני כל המחנות להקים מוסד לתועלת הציבור ולרווחת החולים.
על משמר "בקור חולים" נמנו תמיד גאוני ארץ - רבני ירושלים, החל מרבי שמואל סלנט, רבי חיים ברלין, רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת), רבי יעקב משה חרל"פ, רבי צבי פסח פרנק ורבי בצלאל ז'ולטי ובהנחייתם והכוונתם, פעל בית החולים בהתאמה צרופה לאור ההלכה ושמירת מצוות התורה וחכמיה.
הראשוניות והפיקוח הקפדני בכל נושא, השתלבו והשתקפו בדמותו והתקדמותו של בית החולים בכל התחומים. ההתפתחות המואצת של מדע הרפואה מבחינת היקף הידע ומבחינת השכלולים הטכנולוגיים, מצאו להם אתר טוב ונכון הפתוח לקליטת החידושים הרפואיים והתאמתם הרצויה לאוכלוסייה ולתנאים.
היה זה "בקור חולים" שפתח לראשונה בית מרקחת, הראשון לפתוח מחלקת אף אוזן וגרון לשירות תושבי כל הארץ והראשון להקים פגייה ליילודים.
"בקור חולים" מאוייש בגדולי המומחים המכהנים בבית החולים בתפקידים שונים, בתחומי המחקר הרפואי וכמפעילי שיטות טיפול מתקדמות ביותר. רופאים בכירים בבית החולים, זוכים תדיר לפרסום ולהכרה בינלאומית בעבודותיהם ובזכיותיהם בפרסים נודעים ונחשבים בעולם הרפואה.
בין גדולי הרופאים ששירתו בבית החולים, בתקופות השונות, ראויים וזכאים לציון, ד"ר הלנה כגן ("מלאך הילדים"), פרופ' י. צונדאק ופרופ' נתן זלץ.
ייחודו של "בקור חולים" - בית חולים ציבורי המושתת על המסורת בטהרת הקודש, מתקבל באהדה רבה על הציבור ומתמיד בס"ד לעמוד ראשון בין שווים במשימותיו - למען כולם.
